נורית בזל, מרים בן דוד, מירב סטיין
שמש חורף מלווה אותנו הבוקר בעודינו יוצאות לחקור את האתרים המוכרים פחות בהר ציון. התחלנו בבניין הנטוש הסמוך למגרש החניה העליון. בניין זה כמו מרבית הבניינים על הר ציון היה שייך למשפחת דג'אני עד 1948. לפני מספר שנים הבניין נרכש על ידי ישיבת התפוצות וטרם נעשה בו שימוש. בינתיים התמלא הבניין ערימות אשפה וזבל, אולם היום כשנכנסנו פנימה ראינו שהתבצעו עבודות במקום וחלק גדול מהחלל המרשים והמקושת נוקה ממש לאחרונה.
יש עוד עבודה… הנה הקטע שעוד לא נוקה:
בכניסה לאולם מצאנו "מזוזה" מאולתרת. נראה שמישהו עושה שימוש במקום הזה למרות הכל:
משם המשכנו לכיוון הבניין הנטוש ששימש בעבר את אולם האירועים "שולחן דוד". שם נמצא בניין שאף הוא שייך היה למשפחת דג'אני אך על פי סגנון הבניה שלו נראה לנו שהוא נבנה בתחילת שנות העשרים.
התקרבנו קצת וראינו שהרעפים האדומים שעל הגג (וגם אילו שנשרו לרצפה) הם "רעפי מרסיי" רעפים שיובאו ממרסיי בצרפת בתחילת המאה העשרים ועדיין ניתן למצוא אותם על כמה גגות ירושלמיים עתיקים.
המשכנו לכיוון הגן היווני, גם שם עסוקים בעתיקות. לאחרונה החלו חפירות ארכיאולוגיות בשטחו הדרום-מזרחי של הגן. מוני החצרן של הסמינר היווני סיפר לנו על חפירות נוספות שנעשו במקום לפני כמה שנים וחשפו רצפת פסיפס ועמודים. חפירות אילו כוסו זה מכבר וכל מה שנשאר מבצבץ מעל פני האדמה הוא סימון קלוש מטעם רשות העתיקות.
בגן היווני כתובת גזענית קטנה לא נסתרה מעינינו. היא מצטרפת לכתובות רבות שאנחנו עדים להן במרחב ומנסים להילחם בהן.
המשכנו לכיוון בית הקברות הארמני. בית הקברות פתוח מידי יום פרט ליום ראשון ואת פנינו קיבל חאצ'יק, השומר הארמני הלבבי המופקד על המתחם.
העפנו מבט מתחת ליסודות הכנסייה הארמנית הלא-גמורה ונגלו לעינינו הריסותיה של כנסיה ביזנטית קדומה. ככל הנראה כנסייה שנחשבה אז לבית כייפא, הכהן הגדול בזמן ישו.
סיירנו מעט בין המצבות של בית הקברות הארמני, רובן מעוטרות באריחים ארמניים צבעוניים, והגענו לאנדרטה לזכר נרצחי טבח העם הארמני המוצבת במרכז בית הקברות.
משם שמנו פעמינו לכיוון בית הכנסת הספרדי הנמצא ממש ליד הכניסה לחדר הסעודה האחרונה. ביקשנו רשות ונכנסנו לבית כנסת פשוט אך מרשים זה. שלושה גברים היו שקועים בלימוד אך לא הופרעו מנוכחותנו.
בכניסה לבית הכנסת ראינו שלט עם פניה לתרומה לישיבת נהר שלום הנמצאת בנחלאות ונאמר לנו שיש קשר משפחתי בין שני מוסדות התפילה והלימוד.
בחדר הסעודה האחרונה ראינו כמו כמעט בכל יום מבקרים וצליינים מכל העולם. שוחחנו מעט עם המאבטח. הוא חדש בתפקיד וזהו יומו הראשון בעבודה. הוא סיפר לנו בהתרגשות על קבוצת צליינים רוסיים שהגיעה בבוקר ושרה שירים שקטים ויפים. ניכר שהוא מוצא עניין בעבודתו החדשה.
למטה בקבר דוד פגשנו תייר אוסטרלי שתמה על ההפרדה בין גברים לנשים בקבר. סיפרנו לו שמטרת ההפרדה היא לעזור למתפללים להתרכז בתפילה בלבד ועשה רושם שהוא מתרשם עמוקות מתפיסת עולם זו.
השאר תגובה