קוראים לי חצ'יק.
נולדתי בירושלים, ברובע הארמני. אימא שלי הגיעה מירדן ואבא שלי מסוריה. הארמנים נמצאים בירושלים מראשית הנצרות. פעם היו בירושלים חמישים – מאה אלף ארמנים. היום יש בקושי חמשת אלפים. אבל אחרי נפילת ברה"מ הגיעו לארץ עוד כשלושים אלף ארמנים, חלקם מתוקף חוק השבות, אבל רובם לא גרים בירושלים.
היום אני עובד כשומר של בית הקברות הארמני בהר ציון. מגיל שבע עשרה עבדתי בבית דפוס במאה שערים, והדפסתי ספרי קודש. למדתי ערבית ואנגלית בביה"ס הארמני ועברית למדתי בעבודה. כשבית הדפוס פשט את הרגל, קיבלתי את העבודה כאן.
אני מבסוט כאן. יש לי גינה קטנה ואני מגדל תרנגולות. המשפחות שבאות לבקר את קברי יקיריהן מרוצות שיש כאן שומר מתוך הקהילה. באים לפה כל מני אנשים ואני לוקח אותם לסיבוב, עונה על שאלות ומראה להם את המקום,
לפני כמה ימים, פתחתי את השער וראיתי איזה שבעה שוטרים שאמרו שהם רוצים לעלות לגג כדי לבדוק אם אפשר להתקין שם מצלמות. זה בגלל הצעירים שעושים פה חגיגות ומקשקשים על הקירות
[הכוונה לכתובות הנאצה שרוססו על כנסיית דורמיציון הסמוכה, ולאירועי "תג מחיר" אחרים]. הראיתי להם את הגג אבל אחר כך ביררתי אם האחראי עלי, שלא תהיה פאדיחה, והוא אמר שיש אישור מהפאטריארך.
פה, איפה שאנחנו נמצאים, קבורים הפאטריארכים הארמנים הקודמים, ובני הקהילה נקברים בבית הקברות הכללי. בבניין הישן למעלה גרים בחורים צעירים מארמניה שבאים כדי לעבוד כפועלים בקהילה הארמנית, ומטפלים בתחזוקת המקום. האריחים המצוירים הם קרמיקה ארמנית אורגינל, כבר לא רואים כזאת היום. במלחמה ב- 48 חלק נהרס, והרבה אריחים נגנבו ונמכרו.
לפני כמה שנים עשו פה שיפוץ ומצאו פסיפס עתיק שנמשך מתחת לחורבות הכנסייה. זאת כנסיית בית כייפא [הכוהן הגדול שאחראי, לפי הברית החדשה, לצליבתו של ישוע]. הכנסייה עומדת הרוסה כבר איזה ארבעים שנה. העירייה לא נתנה אישור לבנות. עכשיו אומרים שיש אישור. תורם ארמני מרוסיה הביא כסף לשיפוץ, ואולי תוך כמה שנים יתחילו לבנות אותה מחדש כדי לקיים כאן תפילות גדולות כמה פעמים בשנה.
