יעקב נענה בטקס אזכרה לזכר עניי ירושלים בבית הקברות סמבוסקי
הקבורה בחלקה זו החלה כנראה במאה ה-18. וכללה בעיקר קבורתם של עניי ירושלים. ע"פ תקנות הקהילה היהודית אחראית הקהילה על קבורתם של ענייה. בשנים בהן מסעות הלוויה להר הזיתים נתקלו בגילויי אלימות רבים ובדרישות כופר למעבר בסילוואן העדיפו לקבור את העניים בסמוך לרובע היהודי ולשער ציון. האחראים על בית העלמין היו משפחת פרנס מעיר דוד וכן פעלה למענו משפחת גאון.
ע"פ תיעוד חלק מכתובות על המצבות קבורים בסמבוסקי יהודים מ 38 עדות ומקומות מוצא. על מרבית הקברים הונחו אבנים לא מהוקצעות וללא כתובות. כיוון שבית הקברות המרכזי היה בהר הזיתים לא ניכר טיפול משמעותי בסמבוסקי, עדויות נוסעים מתארות את אי הסדר במקום:
"הקברים המודרניים של היהודים האומללים פזורים בכל הסביבה, מדרוני הר ציון והר הזיתים מכוסים אבנים קטנות חסרות צורה וערוכות רק במעט סדר, אלה הם קברי אבותיהם. בדרך זו ובמעט דרך ארץ וללא כבוד [..]איך גלה ההוד מציון והכבוד מבניה…"
ג'והן קרניי, תייר נוצרי 1821
"הקברים ערוכים בלא סדר ובלא שיטה, בלא שבילים ומשעולים ואין אתה מגיע אליהם אלא מתוך פסיעות גסות וקפיצות מקבר לקבר וממצבה למצבה"
גד פרומקין
חלק ממשפחות הנקברים, אשר לא יכלו להרשות לעצמן לרכוש מצבה מסודרת עבור יקיריהן, הניחו במקום מצבה אבן שדה פשוטה. העניים ביותר נהגו לשתול חצבים במקום מצבות. מידי שנה בסתיו, עם פריחת החצבים, נגלות לפתע מצבותיהם של מאות אנשים.
בצילום משנת 1865 נראה כי חל גידול משמעותי בשטח בית הקברות. ניתן לייחס את זה למגפת הכולירע שפרצה שאותן שנים.
בבית הקברות נמצאו 2 מערות גניזה בהן נהגו לקבור את הגניזה וספרי התורה אשר יצאו משימוש מהעיר העתיקה.
רב הכותל המערבי, הרב יצחק אורנשטיין כתב ביומנו:
"יום שלישי י' תמוז תש"ג 13.7.43
היום גנזנו את האבנים הקטנות שנפלו מן הכותל עקב תיקונים שנעשו בזמן החורף בכותל ע"י הממשלה. אבנים אלו נפלו מן האבנים המקודשות הגדולות המקוריות שבכותל שהיו סדוקות והממשלה חששה לסכנה, גנזנו את האבנים בצלע הר ציון בבית הקברות העתיק של היהודים במערה אשר בחלק טמבוסקה במקום שהיה נהוג לפני הרבה שנים לגנוז את הספרים הקדושים הקרועים"
הקבורה בבית הקברות נמשכה עד שנת 1947. עד מלחמת ששת הימים היה בית הקברות בשטח מדינת ירדן. לאחר איחוד ירושלים נכלל בשטח גן לאומי סובב חומות ירושלים.
משנות ה-40 של המאה ה-20 מתבצעים מעשי חבלה וביזוי בבית הקברות, עקירת מצבות ושימוש בהן לבניה, השלכת פסולת בבית העלמין והפיכתו לאזור מרעה.
הימצאותו של בית העלמין בשטח ההפקר וסיבות נוספות הביאו למיעוט מבקרים ולשכחה של הנפטרים שרובם הפכו לאלמונים. בשנים האחרונות ביום ז' באדר מתקיימת אזכרה לנפטרים במקביל לפעולות שיקום במתחם.
קישורים נוספים:
